מקומות בדרום הודו ששווה לכם להכיר

קראלה

היא יעד חלומי ומפתיע שיעיף לכם את הפוני על כל מה שחשבתם או חשבתם שידעתם על הודו, כמו תנאי היגיינה ירודים, בלאגן, פרות ברחובות וכל יתר הסטיגמות. מדובר במדינה בעלת מזג אוויר טרופי, עם נוף טרופי של דקלים וקוקוסים שנמצאים בכל מקום, על גדות תעלות, אגמים ונהרות הנמתחים לאורך המדינה מצפון לדרום, במקביל לחופי הים הערבי.

מערכת התעלות-אגמים-נהרות אלה נקראים BavkWaters  ושווה להגיע לקראלה במיוחד בשבילם. ניתן לצאת לשיט פסטורלי בין התעלות בנוף הירוק והטרופי של עצי הקוקוס והבננה במגוון דרכים ואורכים: החל משיט קצר בן כמה שעות ועד ליום-יומיים על HouseBoat  (ספינה מסורתית ששימשה להובלת תה ותבלינים) בתנאים מפנקים של חמישה כוכבים, ארוחות וכיבודים סביב השעון וצוות שמכרכר סביבך.

בנוסף לנוף הטרופי המשגע והמרגיע, השיט מאפשר הצצה לחיי המקומיים, למלאכות המסורתיות ולחיי היום יום שלהם כיוון שחלק ממנו עובר ממש בין הבתים.

שווה להגיע לקראלה בזכות ה-wild life – צפייה בפילים תוך כדי טראקים בשמורת הטיגריסים, בזכות שדות התה המשגעים של מונאר ובעיקר בעיקר שווה להגיע ולאכול את האוכל שמותיר בך געגוע עמוק לריחות, לטעמים ולצבעים שחווית במשך הטיול.

המלצה של הבלוגרית מלי אברמוביץ בעלת הבלוג הטוריסטית

פארק לאומי סנג'אי גנדי Sanjay Gandhi National Park

למי שמחפש חופשה קטנה מהעיר והעומס של מומבאי יכול לעשות נסיעה קצרה לפארק לאומי סנג'אי גנדי. פארק ענקי יפיפייה. פנינה ירוקה באמצע העיר – מעל 100 קמ"ר של טבע פראי.

הפארק נקי ומטופח. ניתן גם להשכיר אופניים בכניסה לפארק (עד השעה 16:00). בפארק ישנם שלושה אגמים, ואפילו ישנה רכבת שניתן לעלות עליה שמקיפה את אחד האגמים. בפארק ישנם קופים, צבאים מנוקדים ומגוון של ציפורים בכל מקום.

ממליצה להגיע מוקדם לפארק ולפנות כמה שעות בהן ניתן ללכת לאיבוד במרחבי הטבע שמומבאי מציעה, אין בפארק פנסים ולכן לא ניתן להסתובב שם לאחר רדת השמש. אין מסעדות בפארק ולכן ממליצה להביא אוכל ושתייה.

כתובת: Borivali East, Mumbai, Maharashtra 400066, India

המלצה של הבלוגרסיטית שיר ים פסקה בעלת הבלוג Check in/out

העיר מדוראי בדרום הודו

אחת מהערים המרתקות, הצבעוניות, הססגוניות, הרועשות וגועשות, היא העיר מדוראי,  השוכנת במדינת טאמיל-נאדו.היא בין הערים העתיקות, הצפופות והפופלריות בדרום הודו.כולה שוקקת חיים, הרחובות צבעוניים והומים, מלאים באלפי מקומיים, בילדים ומשפחות, רכובים על ריקשות, קטנועים ואופניים.זו עיר שמאפשרת את המפגש עם הכל והכל, היופי, העושר, העוני, הצבע, האוכל, האנשים, השוני…

לטייל בסמטאות העיר, מבוקר ועד הלילה, זו לגמרי עיר ללא הפסקה… ולפגוש את אורח החיים הכל כך פשוט, עמוס בטקסים, בסמלים וקישוטים.

במרכזה של העיר העתיקה של מדוראי, נמצא אחד המקדשים הגדולים, המפורסמים והמיוחדים בדרום הודו, אם לא בכל הודו כולה, המהווה אטרקציה בפני עצמה, זהו מקדש – סרי מינקשי, מבוקר ועד ערב, עולים אליו לרגל אלפי מאמינים מקומיים, קדושים ואורחים מכל הודו והעולם כולו, עטופי סארים מוזהבים או בחצי גוף חשוף, צבועים, מאופרים באפר לבן, מתמסרים לפולחן הדתי בכל נפשם. המקדש וסביבתו שוקק מזריחה ועד שקיעה.

המקדש נבנה לכבוד האלה מינקשי, זוגתו של שיווה. המקדש כולל 12 מגדלי שער, גופראמים, בני תשע קומות כל אחד, עמוסי דמויות הינדיות צבעוניות של אלים, חיות וגיבורים מיתולוגים. הוא ענק, עמוס ציורים המקשטים בססגוניות שאין שניה לה.אווירת הפולחן והקודש, מטורפים ומפעימים.הצטרפנו גם אנחנו לטקס הלילה, אל הכוהנים המלבישים ומאכילים את האלים ומשכיבים אותם לישון.  וגם אנחנו הלכנו לישון עם לב פועם חזק מהתרגשות.

המלצה של הבלוגריסטית עדי שפירא בעלת הבלוג דובדבנים של טעם

העיר בנגלור בדרום הודו

אחרי טיול של ארבעה חודשים בלאוס, ויאטנם ותאילנד החלטנו להשתקע בהודו בעיר בנגלור למשך חודשיים בלי לטייל ופשוט לגור שם ולחשוב מה אנחנו עושים הלאה בחיינו. מצאנו דירה בבניין שמשכיר חדרים בדירות, שיש לו שירות נקיון יומי, חדר כושר, בריכה וחדר אוכל. נשמע חלומי לא? המחיר היה ממש זול ואיפשר לנו לגור בהודו לחודשיים בתקציב נמוך. מעבר לבניין הכיפי שהיה לנו גם אהבנו מאוד את האזור. קרוב לבניין היה מתחם עם סופר גדול ומודרני, בית קפה מעולה שהגיש גם את היין הלבן הכי טעים ששתיתי  ומספרה שבה הסתפרתי ועשיתי מניקור פדיקור.

כשהחלטנו לצאת לבלות מצאנו שני מקומות ממש טובים אחד היה מסעדה יפנית Teppan  עם אוכל ברמה מטורפת. אכלנו שם סושי ולובסטר, סקאלופ ונתחי בשר, ומוקפץ ועוד סושי . והזמנו גם שני קוקטיילים והכל היה מדהים וזול מאוד לעומת מקומות אחרים בעולם. יצאנו גם לבר על הגג Skyye bar שיש אליו קוד לבוש ומחיר מינימום שחייבים לשלם. זהו בר ברמה ממש גבוהה עם דיג'י וקוקטיילים מעולים. הזמנו גם כמה מנות שהיו גם מעולות.
בנגלור היא עיר מודרנית, אבל זאת עדיין הודו. אתה נוסע למסעדת יוקרה, אבל מגיע לשם בריקשה. אתה הולך לקניון מטורף, אבל הולך על מדרכה עקומה ושבורה.

אתה אוכל ארוחה ענקית וטעימה, אבל מחכה שעה לאוכל (אולי יותר) ומשלם 6 שקלים על הכל. אתה שוחה בבריכה ביום שמשי, אבל פתאום יש מונסון. בקיצור בבנגלור אפשר לקבל את הודו היוקרתית המפנקת והמקומית הזולה. שילוב שאנחנו מאוד אוהבים.