סיור אוכל טעים ומרתק בתל אביב – סיור אוכל בתל אביב האחרת, נווה שאנן

לפני כשנתיים עברתי לגור בדרום תל אביב ושם גיליתי את שכונת נווה שאנן. זוהי שכונה בתוך תל אביב אבל כשתגיעו לשם תרגישו שהגעתם לארץ אחרת (למרות שתוך 10 דקות הליכה אתם מגיעים לרוטשילד). זהו אזור שבו יש אחוז גבוה של פליטים ועובדים לא חוקיים ולמרות שזה נשמע מקום פחות חינני, זה אחד המקומות האהובים עליי בעיר. יש שם מגוון גדול של מסעדות אתניות שונות כמו אוכל סיני, סודני, אריתראי , פיליפיני ועוד.

מאחר שיש שם הרבה מסעדות והרבה פינות נסתרות חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לעשות סיור באזור הזה. באברהם הוסטל אמרו שהם התחילו להוציא לשם סיורים והחלטתי שזאת הזדמנות טובה להצטרף לסיור ולראות אם אגלה מקומות חדשים (קישור לסיור).

אני כבר יכולה לגלות לכם  שכל המקומות שאכלנו בהם בסיור לא הכרתי ומעבר לכך שמעתי סיפורים סופר מעניינים על האנשים שמאחורי המסעדות וזה היה מרתק ביותר.

דרך אגב ברכישת המדריך תקבלו הטבות רבות, כמו הנחה של 10% לסיור הזה ולעוד סיורים מגניבים בתל אביב, אז אל תפספסו את ההזדמנות!!

סיור האוכל בנווה שאנן תל אביב

הסיור יוצא בימי ראשון ורביעי דרך ההוסטל והוא לרוב באנגלית (אז זאת הזדמנות טובה גם להכיר אנשים מכל העולם ).  הגעתי ב-11 לסיור ופגשתי שם את המדריך דוד ועוד שלושה חברה שהצטרפו לסיור. שניים מאנגליה ואחת מצרפת.

בהתחלה דוד סיפר לנו על האזור עצמו ולמה הוא נהפך לאזור פחות נחשב לעיר ולמה בעוד 10 שנים הוא יהפוך לאזור אחר לגמרי ויהפוך למקום יוקרתי יותר (רמז, הולך להיבנות שם מרכז התרבות הגדול בישראל וכל האזור מסביב יעבור מהפך).

העצירה הראשונה היתה בחמארה

זהו מקום שנראה מבחוץ כמו סתם דוכן שייקים אבל אז מסתבר שיש כניסה לחצר אחורית ששם יש אזור זולה גדול עם שולחן סנוקר, שולחנות עם כסאות, נרגילות ו-3 טלויזיות. זאת היתה אחת התגליות שלי בסיור כי מסתבר שיש עוד מלא כאלה בשכונה ואני אף פעם לא ידעתי על קיומם.
זהו בעצם מקום מפגש שאנשים באים אליו לשתות (לא אלכוהול ), לאכול, לדבר, לראות טלויזיה ופשוט לבלות ביחד. אנחנו שתינו שם שייק מפאפאיה, מנגו ואבוקדו וזאת היתה דרך מעולה להתחיל סיור אוכל .

עצירה שנייה היתה במסעדה סודנית

במסעדה אכלנו תבשיל של פול עם ביצה וירקות מבושלים בציר עוף. אני לא זוכרת בדיוק את כל המרכיבים אבל יכולה לספר לכם שזה היה מעולה. אני בטוח אחזור לשם לאכול עם רומן. דוד סיפר לנו שם איך הוא התחיל לעבוד כמדריך סיורי אוכל ולמה דווקא בנווה שאנן. מסתבר שיום אחד הוא עבר בשכונה על האופניים ואז קלט אנשים שאוכלים מאכל שהוא לא מכיר.

הוא החליט להכנס ולבדוק על מה מדובר והתלהב ממש מהאוכל. בנוסף גם יצא לו לדבר שם עם חלק מהאנשים ולשמוע את הסיפור שלהם, על איך הם הגיעו לארץ ולמה. הוא מצא את הסיפורים שלהם ממש מרגשים ומרתקים והתחיל לעשות פרוייקט שבו הוא עבר בין אנשים בשכונה וראיין אותם על חייהם. יום אחד הוא הביא גם חברים שהצטרפו אליו לסבב טעימות בשכונה וסיפר להם את הסיפורים והם אמרו לו : דוד זה מדהים ואתה חייב לעשות סיורים כאלה והשאר היסטוריה 🙂

הפתעה במפעל

משם המשכנו לרחוב נווה שאנן הרחוב המרכזי בשכונה אשר פעם היה רחוב של חנויות נעליים בלבד (500 מ' של חנויות נעליים). באיזשהו שלב פנינו למקום שנראה כמו מפעל קטן ומסתבר שיש שם מפעל לייצור סכינים למכונות חיתוך עור אבל… מסתבר שיש שם גם מאפייה אריתראית קטנה שמכינה לחמים ועושה משלוחים באזור. דוד הוציא לנו שתי לחמניות ופתאום שלף גם שמן חמאה (כמו גי בהודו) ואבקת ברברה – אבקה אריתראית שאפשר למצוא רק בשכונת נווה שאנן. כל אחד מאיתנו חתך חתיכת לחמנייה טבל בלחם ובאבקה והאמת שזה היה טעים וגם חוויה נחמדה.

אחרי זה המשכנו למסעדה אריתראית

שם שתינו תה קר מהיביסקוס ואכלנו אנג'רה (לחם אריתראי שעשוי מצמח טף ונחשב לסופר פוד). האנג'רה מאוד גדולה והיא סוג של לחם שטוח, אוורירי וחמצמץ בצורה עגולה ומעליה יש תבשילים אריתראים שונים וסלט ישראלי (טוויסט שהם הוסיפו בישראל :)). מה שכיף בה זה שכולם חולקים אותה ואוכלים עם הידיים. את המאכל הזה אני כבר מכירה והוא אחד האהובים עליי אבל פעם ראשונה שאכלתי במסעדה הספציפית הזאת שהיתה מאוד מוצלחת. המנה היתה טבעונית ללא גלוטן אבל הם מגישים גם בשר.

ממשיכים לעוד עצירת אוכל והפעם למסעדה פיליפינית

אני אספר לכם את הסיפור מאחורי המשפחה הזאת כי הוא מאוד מרגש.

זוהי משפחה שהגיעה לארץ כשהאמא היתה בהריון. היא חיפשה תעסוקה בעיר ולא מצאה ואז צץ לה רעיון – למכור אוכל פיליפני ברחוב (יש הרבה אנשים הפיליפינים באזור ואז לא היו מסעדות פיליפיניות). במשך שנה היא מכרה אוכל בעגלה ברחוב וזכתה להצלחה אבל אז העירייה אסרה עליה להמשיך למכור ברחוב. מאחר שהיא נחשבה למהגרת לא חוקית היא החליטה לפתוח מסעדה מחתרתית בתוך הדירה שלהם על מנת להמשיך למכור את האוכל שלה. וככה במשך 8 שנים היא מכרה את האוכל מהדירה שלהם. כשהבן שלהם הגיע לגיל 9 הוא נחשב לתושב חוקי פה וכתוצאה מזה גם הם ואז הם יכלו לפתוח מסעדה חוקית משל עצמם. הם פתחו את המסעדה שאנחנו ישבנו בה שנחשבת למסעדה פיליפנית מבוקשת ביותר והם אפילו מנהלים קייטרינג והם הקייטרינג הראשי של שגרירות הפיליפינים.  בני הזוג אף עברו גיור.

תמיד מדהים אותי לשמוע איך אנשים מצליחים לצמוח מהמקומות הכי שפלים בחייהם. זה סיפור שמבחינתי מראה איך התמדה והשקעה בסוף משתלמים.

משם המשכנו לגן משחקים ששם דוד הוציא תרמוס ואמר שבגלל שאין בשכונה מקום של קינוחים אז הוא הכין עבורינו צ'אי קר ומזג לכל אחד מאיתנו כוס. האמת שהצ'אי היה ממש מוצלח ומרענן ועכשיו אני קולטת ששכחתי לבקש ממנו את המתכון 🙂

לסיכום זה היה סיור טעים ביותר וגם מרתק. אהבתי מאוד לשמוע את הסיפורים מאחורי האנשים ודוד היה ממש מקסים. הוא הצליח להעביר את הסיפורים של האנשים בצורה מרגשת וגם היה בקיא מאוד בהיסטוריה של השכונה. אני ממליצה בחום על הסיור הזה, במיוחד למי שאוהב לנסות מאכלים שונים ולשמוע את הסיפורים לגבי אחת השכונות השנויות במחלוקת בתל אביב.

כתיבת תגובה

יש להזין תגובה יש להזין שם יש להזין כתובת מייל תקינה מייל לא תקין
תודה! תגובתך נוספה בהצלחה וממתינה לאישור
שגיאה בהוספת ההודעה, אנא נסה שנית מאוחר יותר

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *